אף פעם לא מאוחר
אם התינוק לא נפדה בזמן – ביום השלושים, חשוב לפדותו בהקדם האפשרי.
הפודה את עצמו
פדיון הבן היא חובה המוטלת על האבא, גם אחר שהבן גדל. אבל מי שאביו לא ערך לו פדיון הבן בעודו תינוק, מחוייב לפדות את עצמו.
במקרה זה את הברכה על פדיון הבן הוא צריך לומר בנוסח שונה מעט.
הבכור אומר:
אני בכור פטר רחם והנני שלך.
והכהן משיבו:
אתה רוצה להיות בכור קדוש, או לתת לי חמשה סלעים שאתה חייב לי בפדיונך.
ומשיב הבכור:
אני רוצה לפדות את עצמי והנה לך דמי הפדיון שמחויב אני מן התורה לתת לך.
ומברך הבכור:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו"
למנהג הספרדים ממשיך: "לפדות הבכור"
למנהג האשכנזים ממשיך: "על פדיון הבכור"
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"
ונותן המעות לכהן.
הכהן מקבל המעות ונוטל כוס יין בידו ומברך על היין.
ונותן הכהן ידיו על ראש הבכור ומברכו בברכת כהנים.