פדיון הבן

בתינוק הראשון יש קדושה מיוחדת

פדיון הבן נערך רק ב

תינוק

הראשון, שהוא בכור לאימו, רק הוא קדוש לעבודה בבית המקדש. ולאחר חטא העגל צריך לפדותו אצל הכהן. אע"פ שבמכת בכורות במצרים נהרגו גם הבכורות מהאב, ומוסיפים רז"ל, 'אם אין שם בכור, גדול בבית מת. שגם הוא נקרא בכור, דכתיב "גם אני בכור אתנהו"'? ומתרץ המהר"ל בספרו גבורות ה' (פרק לח), 'ויראה דודאי מכה היתה אף בבכור האב ולא עוד אלא אפילו גדול בבית, מ"מ לענין קדושה לא נתקדש רק פטר רחם. לפי שאין ראוי לקדש רק דבר שהוא ראשית המציאות ומצד שהוא ראשית המציאות הוא קד'וש מן אשר נמצא אחריו,כי ראשית המציאות יש בו קדושה תמיד שהרי השם יתברך הוא ראשית מציאות הכל ג"כ, ולפכך ראוי ליתן אליו ראשית המציאות… אבל בכור אב אף כי הוא ראשית אונו דהיינו כחו של אב, אינו ראשית המציאות שלא נמצא ראשית בעולם ואין קדושה רק לראשית המציאות, לכך בכור אב ראשית הכח, ובכור אם ראשית במציאות ובפעל, ואין שייך קדושה רק לראשית המציאות".

הכל שייך לקב"ה

וכך כותב ספר ה'חינוך' מצוה יח: 'משרשי מצוה זו, שרצה ה' יתברך לזכותנו לעשות מצוה בראשית פריו, למען דעת כי הכל שלו, ואין לו לאדם דבר בעולם רק מה שיחלק לו השם יתברך בחסדיו. ויבין זה בראותו, כי אחר שיגע האדם כמה יגיעות וטרח כמה טרחים בעולמו, והגיע לזמן שעשה פרי וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו, מיד נותנו להקב"ה ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו. ועוד, לזכר הנס הגדול שעה לנו הש"י בבכורי מצרים, שהרגם והצילנו מידם'.