פדיון הבן

פדיון הבן בתורת הקבלה והחסידות

קיצור: הכהנים שייכים לקו הימין – חסד, ולכן הם מקבלים את ראשית הגז ששייך לקו הימין. הלויים שייכים לקו השמאל – גבורה. הישראלים שייכים לקו האמצעי – תפארת.
הבכור שייך לקו הימין, מצד שורשו ספירת החכמה (הספירה הראשונה). ולכן הבכור שייך לכהן שגם הוא מקו הימין.
הקב"ה רצה לזכות גם את ישראל בבחינת החכמה-בכורה, ולכן נתן להם את הכח לפדיון הבכור ולהמשיך את החכמה לקו האמצעי (הקו ששיך לישראל), שבשורשו הוא הגבוה ביותר.
ה' סלעים מסמלים ה' חסדים שישראל נותנים לכהן תמורת הבכורה.

מה ענין פדיון הבן?

נאמר בתורה: "קדש לי כל בכור, פטר כל רחם. בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא". ונאמר אח"כ: "והיה כי יביאך ה' אל הארץ … והעברת כל פטר רחם הזכרים לה' … וכל בכור אדם בבניך תפדה".
להבין כל זה היטב, מהו ענין פדיון הבן הבכור על ידי ה' סלעים, שנותנים לכהן דוקא. שעל כך התורה מצווה: שמאחר שהבכור לה' הוא, עלינו לתתו לכהן. מה שייך זה לכהן? ועוד צריך לבאר: מדוע תלויה הקדושה של הבכור ביציאת מצרים?

הכהנים שייכים לקו הימין – חסד
והענין הוא, דהנה ידוע שבעולם האצילות (הנקרא גם 'תיקון') עשרת הספירות (ספירה היא כינוי לכח אלוקי שבעולם האצילות) נחלקות לשלוש קוים, קו הימין קו השמאל וקו האמצעי. שכנגדם בבני ישראל ישנם שלושה מדרגות, כהנים, לוים וישראלים.

כהנים נמשכים מקו ימין הכולל בתוכו את ספירות חח"ן (ספירות החכמה חסד נצח).
וזהו פירוש מאמר רז"ל 'הרוצה שיחכים ידרים' (המבקש חכמה, ידרים; היינו יכוין רגליו בתפילת העמידה לצד דרום), מכיון שהחכמה וצד דרום-ימין שייכים אחד לשני, ספירת החסד נמשכת ונסתעפת מבחינת החכמה (שהיא ראשית עולם האצילות וכל הנאצלים מהקב"ה), ושניהם שייכים לקו הימין, ולכך 'הרוצה שיחכים ידרים'.

ה'ראשית' והתחילה שייכים לקו הימין
וזהו שרש הכהנים שהם מצד ימין – שהרי כהן הוא 'איש החסד'. אנו מוצאים במתנות כהונה הכוללים גם את מצוות ביכורים, וראשית הגז. בשניהם נותנים לכהן את ההתחלה, הפרי שהגיע ראשון. והסיבה לכך היא, הראשית 'שייכת' לספירת החכמה שהיא ראשית ותחילת העולמות. ומכיון שהחסד נמשך ומסתעף מהחכמה (שניהם שייכים לאותו קו), לכן השפע מהחכמה נשפע לספירת החסד. ולכן השפע הבראשיתי (חכמה) מגיע לכהן (חסד).

המשך מאמר חז"ל דלעיל הוא: "והרוצה שיעשיר יצפין" (המבקש עשירות, יצפין; היינו יכוין רגליו בתפילת העמידה לצד צפון-שמאל) על פי הנאמר בתורה: "מצפון זהב יאתה". וזהו שרש הלוים שנמשכים מקו שמאל בג"ה (היינו ספירות בינה גבורה, והוד) דאצילות.

וקו האמצעי הוא דת"י (היינו ספירות דעת תפארת יסוד) זהו שרשן של ישראלים.

הבכור שייך לקו הימין – לכהן
ולכך שייך הבכור לכהן, מפני שה'בכור העליון' הוא בחינת ראשית, דהיינו חכמה דאצילות שהיא ראשית הנאצלים. ובחינה זו שייכת ל'כהן' חסד עליון, כפי שבארנו קודם, שספירת החסד מקבלת מספירת החכמה ששניהם מקו הימין.

וזהו שנאמר בתורה על הכהנים: "יורו משפטיך לעקב" עליהם למסור את משפטי התורה לעם ישראל. מצד שבחינת הראשית חכמה נשפע אליהם, לכך דווקא הם "יורו משפטיך ליעקב"  שכל השפעת הראשית חכמה עליונה, נשפע לכהנים, שהם מקבלים תחילה השפע.

ולכך נעדרת השפעת ה'חכמה' מישראל השייכים לקו האמצעי, מפני שהכהנים נוטלים את בחינת הראשית והתחילה.

כיצד הבכור (חכמה) נמשך לישראל?
אך המאציל הקב"ה חפץ לזכות את ישראל שיגיע גם להם שפע החכמה מ'בכור' העליון, לזאת צווה לישראלים לפדות הבן הבכור מהכהן בה' סלעים כסף.

מדוע יכולים הישראלים 'לפדות' את בחינת החכמה? על פי מאמר רז"ל: "ישראל עלו במחשבה", פירוש ששרשן גבוה למעלה מהמחשבה והחכמה עליונה שהיא בחינת בכור עליון, שהרי ישראל "עלו במחשבה" למעלה מהמחשבה. מפני שקו האמצעי (שהוא בחינת ישראל) שורשו מאוד גבוה למעלה יותר משני הקוים ימין ושמאל כמבואר בספרי קבלה (שדת"י – קו האמצעי עולה עד בחינת הכתר, שהיא למעלה מעולם האצילות).

ולכך יכולים לפדות הבן הבכור מהכהן בה' סלעים כסף. דהיינו שממשיכים ממקורם – שלמעלה מהמחשבה עליונה, את 'בכור העליון' בחינת שפע החכמה עליונה לתוך קו האמצעי של ישראל. ונוטלים זאת מהכהן שבחינת החכמה לא תמשך לקו ימין העליון, על ידי שממשיכים ממקורו של הקו האמצעי שלמעלה מהחכמה, טרם התפשטותה לתוך קו ימין, שלא תגיע לקו ימין, אלא אם תהיה נמשכת לקו האמצעי של ישראל דוקא.

חמשה סלעים שנותנים לכהן הם תמורת החכמה נמשכת לישראל
ותמורת בחינת החכמה העליונה, נותנין לכהן ה' סלעים כסף. דהיינו שהישראלים ממשיכים לכהן קו הימין, משרשם הנעלה, ה' (חמשה) חסדים, תמורת החכמה שנטלו מהם. כי זהו עיקר סדר עולם התיקון שהוא עולם האצילות שיתחלפו האורות כנודע. לכך עושים את החילופים להמשכת ה'בכורה' לקו אמצעי, ותמורת החכמה ממשיכים ה' חסדים לקו ימין שרשו של הכהן. וזהו חמשת הסלעים כסף פדיון הבכור שנותנים להכהן שעל ידי זה נפדה ה'בכור' העליון, שימשך לקו אמצעי דישראל.

ויכולתם של ישראל להחליף בין החכמה וחמשת החסדים, היא  מצד שרשם של ישראל ש'עלו במחשבה' ושרשם גבוה למעלה מהמשבה כנ"ל.

בחינת 'מוחין דגדלות' נמשכים דווקא לאחר הגאולה
 וזה נעשה בצאתם ממצרים דוקא, שאז נאמר "קדש לי כל בכור פטר כל רחם … וכל בכור בניך תפדה". לאחר היציאה מגלות מצרים, אז היא הלידה של עם ישראל, ורק לאחר מכן שייך הציווי לפדות את הבן הבכור.

והביאור על כך על פי הקבלה: בהיות ידוע שבחינת הגלות היא זמן העיבור דזעיר אנפין, בבטן אימא דאצילות. שאז הוא בבחינת קטנות כנאמר בספרי הקבלה "תלת כלילן … תלת" כו'. ובחינת הגאולה היא הלידה דזעיר אנפין דאצילות, שיוצא מרחם אימא דאצילות. שאז גדלים אח"כ במוחין דיניקה ואחר כך מוחין דגדלות.
לכך בצאתם ממצרים דוקא, שאז היה פטר רחם העליון דאימא דאצילות, שהוא בחינת הלידה דזעיר אנפין, נאמר "קדש לי כל בכור" "וכל בכור בניך תפדה". להמשיך הבכור העליון שהוא בחינת המוחין דחכמה עליונה לתוך ישראל, היא תפארת דזעיר אנפין דאצילות קו האמצעי. וזה נעשה על ידי נתינת ה' סלעים כסף לכהן כנ"ל.

מעובד על פי מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו עמ' צח.