פדיון הבן – המשמעות
קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא. (שמות י"ג ב)
וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיהֹוָה וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָה. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה (שמות י"ג יב-יג)
וידבר ה' אל משה לאמר. ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים. כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני ה'. (במדבר ג יא-יג)
ויאמר ה' אל משה פקד כל בכר זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה ושא את מספר שמתם. ולקחת את הלוים לי אני יהוה תחת כל בכר בבני ישראל (במדבר ג מב-מג)
הטעם למצוות פדיון הבן הבכור: בתחלה היו הבכורים מוקדשים לעבודת ה' בבית המקדש, זכר לנס שארע לישראל בזמן מכת בכורות במצרים. בכל בתי המצרים החל מבית פרעה ועד אחרון בית העבדים נמצא בכור מת. ואילו על בתי ישראל פסח הקב"ה. ולכן הוקדשו בכורי ישראל לעבודת ה'.
אולם בגלל שבכורי ישראל השתתפו יחד עם כולם במעשה חטא העגל, נשללה מהם הזכות לשרת בקודש. והתפקיד נמסר לבני שבט לוי שלא השתתפו בחטא. והבכורים נדרשו לפדות את חובת העבודה במקדש מאת הכהנים, באמצעות תשלום של חמשה סלעים.
דפדפו בדפי המדור (באמצעות התפריט הימני) כדי ללמוד ולהעמיק עוד. קריאה מהנה